מ"ריצוי" למובחנות – שחרור מכבלי החרדה
אנשים רבים מוצאים את עצמם במלכודת ה"ריצוי" (People Pleasing) – דפוס שבו האדם מוותר על עצמו כדי לזכות באישור.
ריצוי הוא דפוס התנהגות שבו האדם מוותר על צרכיו, דעותיו ורצונותיו כדי לזכות באישור או להימנע מקונפליקט. מאמר זה בוחן את שורשי הריצוי ומציע דרך החוצה לעבר חופש פנימי.
השורשים: חרדה וחיפוש אישור
דפוס הריצוי קשור בקשר הדוק לסגנון התקשרות חרד-אמביוולנטי. אנשים אלו גדלו לרוב בסביבה שבה הטיפול היה לא עקבי, מה שיצר מערכת הפועלת ב"היפר-אקטיבציה" – סריקה מתמדת של הסביבה לאיתור סימני נטישה.
האמונה המגבילה שמנהלת את ה"מרצה" היא: "אני חייבת את האישור שלו כדי להרגיש בטוחה".
במצב זה, הערך העצמי נחווה כ"מניה" בבורסה, שערכה עולה ויורד בהתאם למצב הרוח של בן הזוג.
הפתרון: בניית נפרדות
היציאה מדפוס הריצוי עוברת דרך פיתוח "מובחנות". זוהי היכולת להיות בקשר קרוב מבלי "להימחק" בתוכו, ולדעת איפה "אני" נגמרת ואיפה ה"אחר" מתחיל.
הפרדוקס המרפא הוא שככל שאדם נפרד יותר ובטוח בעצמו, כך הקשר הזוגי הופך לאיכותי ועמוק יותר. כשאת לא צריכה אישור כדי להתקיים, את יכולה באמת לאהוב.
תרגילים לשינוי דפוסים
הנה שלושה תרגילים מעשיים שיעזרו לך להפסיק לרצות ולהתחיל להיות:
-
משימת ה-30 שניות:
לפני כל שיתוף רגשי, עצרי לחצי דקה ושאלי את עצמך: "האם אני משתפת כדי לקבל אישור או כדי ליצור חיבור אמיתי?". העצירה הזו בונה את היכולת לוויסות עצמי.
-
תרגיל "דעת היחיד":
במפגשים חברתיים, הביעי דעה שונה במכוון או הציבי גבול קטן. המטרה היא לא להתווכח, אלא ללמוד שחוסר הסכמה אינו מוביל בהכרח לנטישה.
-
ניסוי הסערה:
אפשרי לבן הזוג להיות ב"סערה" רגשית מבלי לקחת אחריות על הרגעתו. הישארי יציבה ב"אי" שלך. הבנה שרגשותיו הם שלו, ושאת לא "אמבולנס רגשי" עבור אף אחד.